חובת האמון הבנקאית 

חובת האמון
הבנקאית

כידוע, יחסי בנק לקוח הינם יחסים בלתי
שיוויוניים בהם קיימת תלות מוחלטת של הלקוח בבנק בכל הנוגע לשליטת הבנק ברכושו
הפיננסי.

לאור מערכת היחסים המיוחדת הקיימת בין הבנק ללקוח, אין זה מן הנמנע
כי הלקוח יצפה מהבנק כי ינהג בענייניו באופן המקצועי והאחראי ביותר וזוהי (בין
היתר) גם הסיבה שדיני הבנקאות שלנו מכירים בהטלת חובת אמון רחבה ביותר של הבנקים
כלפי לקוחותיהם.

מנגד חשוב לציין כי קיימת אי בהירות רבה בכל הנוגע לחובת
האמון של הבנקים, באופן המותיר לבתי המשפט שיקול דעת רחב ביותר לגבי אופן יישומה.


חובת האמון למעשה דורשת מהבנק לפעול במקצועיות, ביושר ובהגינות, אולם מעבר
לכך בבסיסה של חובה זו מונחת החובה של הבנק להפעיל את כוחו מבלי לנצלו לרעה. על
הבנק למלא את תפקידו רק לשם המטרה לשמה נמסר לו הכוח וזאת ללא שיקולים זרים ותוך
שמירה על האינטרס של הלקוח עד כדי העדפת אינטרס הלקוח על האינטרס האישי של הבנק.


דוגמאות ליישום חובת האמון:


האיסור על ניגוד עניינים:

בשל הרצון
לשמור על העדפת האינטרס האישי של הלקוח, כוללת חובת האמון איסור על ניגוד עניינים
מחמיר ולפיו נדרש הבנק להתרחק מכל מצב שעלול להיות בו ניגוד בין אינטרס הבנק
לאינטרס הלקוח.

במסגרת איסור ניגוד העניינים, נכלל האיסור להפיק רווח או
טובת הנאה (למעט גביית עמלות וריבית מהלקוח), האיסור לנצל הזדמנות שהגיע ללקוח,
האיסור להתחרות בלקוח ועוד.

האיסור על התניית שירות בשירות:


סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 קובע:
"לא
יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד
ציין, אלא אם קיים קשר עיסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי."


הוראה זו נועדה למעשה להגן על הלקוח ממצב שבו עלול הבנק לנצל את כוחו
ולכפות על הלקוח שירות שהלקוח אינו מעוניין בו, רק משום שלבנק יש עניין במתן אותו
שירות.

האיסור על פגיעה בנסיבות מיוחדות:

סעיף 4
לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 קובע:
"לא יעשה תאגיד בנקאי – במעשה
או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת – דבר שיש בו משום ניצול מצוקתו של
הלקוח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי-ידיעתו או השפה או חוסר ניסיונו, או
הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים
או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת."


איסור ההטעייה:

איסור ההטעייה של הלקוח כולל
בתוכו גם את האיסור על הטעיה בדרך של מחדל, כאשר בענייננו המדובר באיסור רחב יותר
מהאיסור הרגיל החל במערכת חוזית רגילה שבה אף אחד מהצדדים אינו בנק. חובת האמון
הבנקאית מולידה בעצם את חובת הגילוי הנאות במסגרתה על הבנק למסור ללקוח את כל
הנתונים הרלוונטיים לעסקה, כאשר מלבד החובה לגלות פרטים חייב הבנק מיוזמתו גם לתת
הסבר מקיף ללקוח תוך כדי שהוא מוודא את הבנת הלקוח ומשיג את הסכמתו המודעת לכל פרטי
העסקה.

חובת הסודיות:

חובת הסודיות מחייבת ת הבנק
לשמור בסוד את ענייני הלקוח, לא לגלותם לצדדים שלישיים ולא לעשות בהם שימוש כלשהו
שאינו קשור לצרכיו האישיים של הלקוח.

חשוב לציין כי הדוגמאות המפורטות
לעיל, הן רק דוגמאות שנועדו להמחשתה של חובת האמון הבנקאית, אולם הן אינן מהוות
רשימה סגורה וממצה של חובה זו.

הסעדים הקיימים בגין הפרתה של
חובת האמון:

שלילת רווחים וטובת הנאה:

רווח או טובת הנאה שהופקו תוך כדי הפרתה של חובת האמון ישללו מהבנק
ויועברו לצד אשר זכאי לאותו רווח או טובת הנאה. חשוב לציין כי שלילת הפירות הנובעים
מהפרת האמון הינה נוקשה וחלה בין אם הרווח נבע מנטילת זכותו של הזכאי לו ובין אם
לאו. שלילת הרווח תעשה אף אם הרווח נבע מיוזמתו ומפעילותו של הבנק, אף אם הזכאי
לרווח הפיק תועלת מהפעולה שהניבה לבנק את הרווח ואף אם הבנק פעל בתום לב ובאמונה
שהוא פועל למען הזכאי.

פיצוי "מיוחד":

פיצוי מיוחד
כפי שמו, אינו ניתן כפיצוי בדרך הרגילה בה ניתנים פיצויים חוזיים או נזיקיים, אלא
בענייננו המדובר בכלי מיוחד המכיר בכך שהבנק הינו צד חזק בעל חובות אמון מוגברות
כלפי לקוחותיו וככזה צריך להימנע בצורה מוגברת ממצב שבו נגרמים (בשל מעשיו או
מחדליו של הבנק) נזקים ללקוחותיו.

עפ"י דוקטרינת הפיצוי המיוחד, מוסמך
ביהמ"ש "לרכך" את כללי הפיצויים הרגילים ולהגמיש את מבחני הסיבתיות, ריחוק הנזק,
האשם התורם והחובה בדבר הקטנת הנזק, אשר על בסיסם נקבעים הזכאות לפיצוי וסכומו וכך
למעשה יוצא כי הנפגע מחובת האמון הבנקאית עשוי לזכות בפיצוי שאין בטחון שהיה יכול
לזכות בו במסגרת הכללים החוזיים או הנזיקיים הרגילים.

חשוב לציין כי לא כל
הפרה של חובת האמון הבנקאית מזכה בפיצוי המיוחד, כאשר בד"כ בתי המשפט יעדיפו
להעניקה במקרים של הפרה חמורה, כגון הפרה הנובעת מהתנהגות בלתי מוסרית של הבנק.


ביטול החוזה:

חובת האמון של הבנק ללקוח אמנם אינה
תלויה בקיומו של חוזה כזה או אחר שנחתם בין הצדדים, אולם במערכת של יחסי אמון,
המושתתת בבסיסה על החוזה שבין הצדדים, עשויה חובת האמון להוות חלק בלתי נפרד מהחוזה
ולפיכך, כל הפרה שלה תיחשב כהפרה של החוזה הבנקאי וככזו יכולה להקנות לנפגע את
הזכות לבטל את החוזה. כמו כן, הפרתה של חובת אמון המהווה הפרה יסודית של החוזה אף
תקנה לנפגע זכות ביטול באופן מיידי ללא צורך במתן התראה כלשהי.

חשוב לציין
כי תרופת הביטול מוגבלת אך ורק למערכת יחסים חוזית ולכן לא תהיה רלוונטית¸לאותם
מצבים מיוחדים שבהם תוטל על הבנק חובת אמון כלפי צד שלישי שעמו אין לבנק כל קשר
חוזי.

חשוב לציין כי התרופות המפורטות לעיל אינן מהוות רשימה סגורה וממצה
של התרופות הקיימות בגין הפרת חובת האמון הבנקאית.


לסיכום: הנושא של חובת האמון הבנקאית, הינו נושא
בעל השפעה עצומה על כל אחד מלקוחות הבנק, בין אם מדובר בלקוחות ישירים ובין אם
מדובר בצדדים שלישיים כגון ערבים. יישומן של החובות החלות על הבנקים אינן דבר של מה
בכך אולם לא אחת קורה שהמערכת הבנקאית מתקשה להקפיד על האיסורים המוטלים עליהם מכוח
חובת האמון ולכן עירנותו של הלקוח בעניין זה הינה "הרת גורל" ועשוייה למנוע נזקים
ומפחי נפש אדירים.


"אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת
משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו´/או מקיף
ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד."